רומן סוער בפייסבוק נגמר בהרשעה על פי חוק איסור לשון הרע! 

לאחרונה, בית המשפט הרשיע בחור אשר השמיץ את חברתו לשעבר בדף הבית שלו בפייסבוק בעבירות עפ"י חוק איסור לשון הרע וחייב אותו לשלם לה 50,000 ש"ח פיצוי (הכרעת דין מיום 7.6.2010).

הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך כחמישה חודשים ויחסיהם הסתיימו ביוזמת הבחורה (הקובלת) בתאריך 6.9.07. כחודשיים לאחר הפרידה החל הבחור (הנאשם) לפרסם בפרופיל שלו בפייסבוק תמונות של חברתו לשעבר בצירוף כינויי גנאי והכפשות לצידן במשך למעלה מארבעה חודשים ובהם נאמר, בין היתר: "real slut here", "why are bitches such fuckin' bitches?" ו- "nevermind her". "real slut here  here?", why are bitches such fuckin'".

הבחורה(הקובלת) החליטה להגיש כנגד הבחור קובלנה פלילית בגין לשון הרע.

בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 6 ביחד עם סעיפים 1(1) ו- 1(2) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965

בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את כל הפעולות המתוארות במטרה להשפיל את הקובלת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לבוז או לעג!!!

בית המשפט בחן את מספר דברים:

1. האם מדובר בפרסום כהגדרתו בחוק?

בית המשפט בחן את הפרסום בפייסבוק בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע וקבע כי השימוש בפייסבוק הינו בבחינת "פרסום בכתב" כמוגדר בחוק - מדובר בפרסום וירטואלי הבא לביטוי באמצעות הפרופיל של הנאשם בפייסבוק, אתר המשמש רשת חברתית באמצעותה אנשים מביעים את עצמם, מעדכנים את סביבתם בקורה אותם, מחליפים חוויות ומציגים תמונות.

בהיות האתר נגיש לכל משתמשיו, שאינם מוגבלי כניסה לחלק מן הפרופילים של המשתמשים, יש לראות את כל המוצג בפרופיל של המשתמש שלא הגביל את עצמו כמהווה "פרסום", בענייננו עסקינן ב"פרסום בכתב" . בית המשפט אף העיר כי גם אם היה הנאשם מגביל את יכולת כניסת משתמשי האתר לחבריו בלבד, אשר לדבריו מונים עשרות, היה מקום לסבור כי עסקינן בפרסום.

1. האם הפרסום הינו בגדר לשון הרע?

לא די בפרסום מילה/אמרה על מנת שזו תחשב לשון. בית המשפט בוחן האם הפרסום עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע. הנאשם אישר, כי חבריו לרשת פונים לפרופיל שלו והמה יודעים אודות הגיגיו בדבר הקובלת. משכך, על פי נסיבות הענין, ודאי וודאי שהיה הכתב עשוי להגיע לאדם זולת הקובלת. 

1. האם הפרסום בכתב הוא לשון הרע?

סעיף 1 קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. בית המשפט ניתח ובחן חלק מהדברים שפורסמו על ידי הנאשם:

•  
1. הנאשם פרסם בפרופיל שלו תמונה שלו ושל הקובלת. בתמונה נראים הנאשם והקובלת ישובים זה מאחורי זו על מחצלת. מתחת לתמונה בצד שמאל, תחת מקום ישיבתה של הקובלת מופיע כיתוב באנגלית אשר משמעו - "אהאה... זונה (או "זנזונת") אמיתית". צוין, כי הכיתוב הוסף ביום 28.11.07.

בית המשפט קבע כי גם אם הכיתוב מתייחס לכל התמונה, על פניו נראה כי ההתייחסות הערכית בתמונה עניינה העלמה הנראית בה. הדברים באים לביטוי מובהק כאשר מונח עכבר המחשב על התמונה והצופה בתמונה נחשף לאותו כיתוב. בניגוד לכך, כאשר מונח העכבר על דמותו של הנאשם באותה תמונה מופיע שמו.

הנה כי כן "שם התמונה" על פי הנאשם הוא: "אהאה ... זונה (או "זנזונת") אמיתית". המשוטט על גבי התמונה נתקל בשם התמונה עד אשר הוא מגיע לדמות הנאשם ונתקל בשמו המפורט והמלא.

בית המשפט קבע כי  "אות הקלון" הוירטואלי טבוע במצחה של הקובלת ולא במצחו של הנאשם".

•  
1. תמונה נוספת של הקובלת מוצגת בדף הבית ("Wall") של פרופיל הנאשם: באותה תמונה נראית הקובלת בתמונה שהוצאה מאחד מאלבומי הפרופיל ישובה על כסא ורוכנת קמעא.   

על פי הנטען, המבקר בפרופיל הנאשם באתר, רואה את אותה תמונה ומעליה הכיתוב:

"why are bitches such fuckin' bitches?"   G asks:

לא רק שהכיתוב הושאר, אלא אף הנאשם קיבל תגובה, מענה, לשאלתו זו, ומישהי הגיבה לפרסום זה.

1. בחינת טענת ההגנה של הנאשם:

בית המשפט קבע כי אין מקום להשוות בין "קללות ונאצות" אשר הוכרו בפסיקה כאמירות שאינן מצדיקות לשון הרע לבין המקרה הנ"ל. בית המשפט קבע כי האמרות הללו הן בגדר לשון הרע והן עלולות להשפיל את הקובלת בפני הבריות, היא עלולה לעשותה למטרה ללעג ולבזותה בשל התכונות המיוחסות לה.

אין מקום להשוואה אותה ניסה הנאשם לערוך בין דבר נאצה הנאמר לרגע ומשתכח מלב, לבין כיתוב מתמשך המלווה את תמונות הקובלת בפרופיל, כהגדרת (תיוג) תמונה, כהגדרת תכונה, וכטקסט המפרש למתבונן את שרואות עיניו. אין אפוא להשוות מקרה בו כעסו הרגעי של הדובר ניכר בהתנהגותו ובקולו למקרה בו פרסום בכתב מצוי בספירה הציבורית חודשיים ימים.

זאת ועוד, בהינתן התקופה בה פורסמו הכיתובים (חודשיים ימים) אין מקום לראות בהם גידופים, קללות ונאצות בלבד, כי אם הלך מחשבה המבקש ללוות את מי שצופה בתמונות.

1. האם בבסיס הפרסום הייתה כוונה לפגוע?

כמפורט בסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע על הקובלת מוטל הנטל להוכיח כי הפרסום נעשה במטרה לפגוע. מדובר בעבירה של כוונה מיוחדת. על הקובלת להוכיח מעבר לספק סביר כי מי שפרסם את לשון הרע התכוון לפגוע באמצעות הפרסום.

הוכח כי:

•  
1.  הנאשם הוסיף את הכיתוב בצד תמונותיה של הקובלת בהיותו נסער, סר, זעף ופגוע עקב הליך משפטי בו נקטה הקובלת.
2. הנאשם ניסה לתבוע את הקובלת בגין אותם כספים ומבוקשו לא צלח. הנאשם ביקש להסתיר את הליך התביעה בחקירתו הראשית, וזה עלה רק בעת החקירה הנגדית.
3. הנאשם כעס מאד על הקובלת בה ראה את הסיבה לתלאותיו אותה עת, החל מהחלפת מנעולי הדירה בה התגורר ומניעת הוצאת החפצים, המשך במפגש עם המשטרה בעקבות טענות פריצה מצד אמה של הקובלת, וכלה במפגש בדיון בבית המשפט בבקשת הקובלת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

בית המשפט קבע כי המסקנה החד משמעית ממכלול הנסיבות הינה כי הנאשם עשה את הכיתוב לצד תמונותיה של הקובלת, בכוונה לפגוע בקובלת. בנוסף,  לאור העובדה, שאף לאחר שנתקררה דעתו לא טרח הנאשם להסיר את הכיתוב הפוגעני, קבע בית המשפט כי הוכחה הכוונה המיוחדת הנדרשת לביסוס יסודות העבירה, והרשיע את הנאשם.